בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' לוי ואח'

החלטה

הנתבעים, כולם בני משפחה אחת, חתומים על הסכם הלוואה כלפי הבנק התובע [ להלן: "הבנק" ], הנספח לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר"; בתצהיריהם התומכים בבקשתם למתן רשות להתגונן נשוא החלטה זו אין הנתבעים מכחישים את תוכן ההסכם ואת חתימותיהם עליו [ להלן: "ההסכם" ].

הנתבעת מס' 1 נטלה הלוואה מהבנק, כפי ההסכם, והנתבעים מס' 2, 3 חתומים על ההסכם כערבים להחזר ההלוואה הנ"ל.

סכום ההלוואה שניתנה על פי ההסכם היה בסך של -.450,000 ₪ [ קרן ] ולאחר שתשלומי הפירעון של ההלוואה הופסקו, דבר שגם הנתבעים מודים בו [ ראה סעיף 35 לתצהירי הנתבעים 2, 3 וסעיף 11 לסיכומי טענותיהם ] העמיד הבנק את ההלוואה לפירעון מידי ובעקבות זאת הוגשה התביעה.

אם לסכם את האמור בתצהירים של הנתבעים, הארוכים מאוד שלא לצורך ומנוסחים באופן בלתי ברור, הרי שלטענתם ניתנה ההלוואה לצורך רכישת דירה על ידי הנתבעת מס' 1 [ להלן: "הנתבעת" ] והבנק רשם משכנתא, או הערת אזהרה לרישום משכנתא על הדירה הנ"ל; העניינים בין הנתבעת ובין מוכרת הדירה הסתבכו, והוגשו תובענות בעניין זה [ ראה כתב תביעה וכתב הגנה שצורפו לתצהירי הנתבעים ]; הנתבעת הפסיקה את התשלומים לבנק ולגישת הנתבעים 2, 3 היה על הבנק לממש את השעבוד על הדירה בטרם יפנה לתובענה נגדם.

לטענה זו שני פנים: האחד, הפן החוקי לכאורה, שלא נטען אמנם במפורש, אך כך ראה זאת הבנק בסיכומי טענותיו, לפיו כביכול לא היה הבנק לפעול נגד הנתבעים 2, 3 בהיותם "ערבים מוגנים" כפי המוגדר בסעיף 19(2) לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967, בהיות ערבותם ניתנת לצורך רכישת דירתה של יהודית וסכומה מצוי בגדר הסכום המפורט בסעיף הנ"ל.

טענה זו, אם אמנם התכוונו לה הנתבעים כאשר טענו שהבנק נתן את ההלוואה לצורך רכישת הדירה, נסתרת מממסכי הנתבעים.

נספח ב' לתצהיר הנתבעים הוא הסכם שנכרת בין הנתבעת ובין הגב' יעקב רינה שהיא גיסתה של הנתבעת [ אחות בעלה, שאינו צד בהליכים אלה ] כפי האמור בכתב התביעה של המוכרת שצורף לתצהיר הנתבעים כאמור לעיל.

לפי ההסכם נספח ב' הנ"ל, העבירה הגב' יעקב רינה לנתבעת את הדירה הנ"ל ללא תמורה, כך שבפועל לא יכולים היו כספי ההלוואה לשמש לצורך רכישת הדירה לפי מצג הנתבעים.

אוסיף במאמר מוסגר, שאינו הכרחי אולי לצורך הליך זה, כי מכתב התביעה הנ"ל עולה כי בעת הגשת כתב התביעה הייתה הגב' יעקב חסויה, וכי לטענתה הוחתמה למעשה במרמה על הסכם להעברת דירתה לבן זוגה של הנתבעת בתיק זה .

כך או כך, אין כל ממש בגרסת הנתבעים 2, 3 שהם "ערבים מוגנים" אם אמנם זו הייתה גרסתם.

הפן השני של טענת היות התביעה מוקדמת הוא בכך שהנתבעים טענו כי הבנק לא היה רשאי, ככל הנראה בהסכמה, לתבוע אותם לפני מימוש השעבוד אולם גם בטענה זו אין כלום [ סעיפים 7, 8 לסיכומי טענות הנתבעים ].

בסעיפים 10 עד 15 לתצהירי הנתבעים, אליהם מפנה בא כחם בסיכומי טענותיו לעניין זה, אין הנתבעים טוענים כי מאן דהו מהבנק הגיע איתם להסכם מוזר ממין זה, מבלי שיינתן לו כל ביטוי בכתב.

טענתם המעורפלת היא שהם לא היו מסכימים לחתום כערבים אלמלא הייתה ההלוואה מובטחת בראש ובראשונה במשכנתא [ סעיפים 10 ו 15 שם ].

לבד מכך שאין בדברים אלה כדי לסייע בכלום לנתבעת, גם לנתבעים 2, 3 אין בהם סיוע שכן לא רק שאין בהם פירוט ראוי לטענה, היינו, למי אמרו, מי הסכים וכו', הרי שאפילו אמירה מבוררת ומפורשת להסכם עם הבנק [ לא הסכם של כל אחד מהם עם עצמו ולא הסכם בינם לבין הנתבעת, אלא הסכם עם גורמי הבנק ] אין באותם דברים המובאים מפיהם בתצהיריהם; טענתם היא "הגנת בדים" שדינה להדחות ובדין החליט ב"כ הבנק שלא לחקור את הנתבעים על תצהיריהם שאין בהם כלום, למרות אורכם המופרז שצוין לעיל [ ראה: ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מא1 עמ' 253 בעמ' 257; ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783; ע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ- סעיף כרמיאל, פורסם באתר "נבו" ].

הבקשה נדחית.

הנתבעים יישאו בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.2,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: